החומש הראשון לפי החלוקה היהודית לסדרים:  |  רשימת תפוצה  |  יצירת קשר דרך האתר  |  יצירת קשר במייל  |  קישורים שימושיים  |  כתבו עלינו  |  תוכנה להמרה בין החלוקות  |  אודות  
 
תגובות: -1
צפיות: -1
 
 
כיום אנו קוראים בשבתות חול המועד את רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וגו'. בארץ ישראל קראו פרשה אחרת. את פרשת עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה נהגו לקרוא פעמיים בשנה, בשבתות חול המועד פסח וסוכות. בפרשה זו יש זירוז לקיום מצוות תרומות ומעשרות לכהנים ולעניים. ומסביר רש"י "...שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים... ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני, ומצות נתון תתן, ופתוח תפתח, והענק תעניק לעבד עברי, ושילוח חפשי, והעבט תעביטנו". [תוספת של 72 פסוקים לקריאה שביסודה כוללת 22 פסוקים בלבד!]

עיון בסדר הקריאה הארץ-ישראלי, בשבתות חול המועד פסח וסוכות. כיום אנו קוראים בשבתות חול המועד את רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וגו' קריאה הכוללת את פרשיות התיקון וההתעלות לאחר חטא העגל. הקב"ה מתרצה לבקשת הֽוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ, ומבטיח פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַֽהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ. ומקבל גם את בקשת וְנִפְלִ֨ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה. שיא התיקון הוא בקבלת לוחות שניים פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים ובהענקת סוד יג מידות, ובמצוות המצורפות לו שמטרתן יצירת מערכת שתבטיח את הקשר בין ישראל לתורה. מערכת זו כוללת את איסור עבודה זרה ואת מצוות שלושת הרגלים. רש"י [מגילה, לא. ד"ה מקרא קרינן ראה אתה] ממקד את בחירת הקריאה בהלכה הנלמדת ממנה: "ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד". בארץ ישראל קראו פרשה אחרת. את פרשת עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה נהגו לקרוא פעמיים בשנה, בשבתות חול המועד פסח וסוכות. [דברים, סדרת ראה מחמישי ועד סופה. סדרים יב:כב-יג:לד] בפרשה זו יש זירוז לקיום מצוות תרומות ומעשרות לכהנים ולעניים. עיין ברש"י [שם, ד"ה קורין כל הבכור] "...שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים... ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני, ומצות נתון תתן, ופתוח תפתח, והענק תעניק לעבד עברי, ושילוח חפשי, והעבט תעביטנו". [תוספת של 72 פסוקים לקריאה שביסודה כוללת 22 פסוקים בלבד!] גם ההפטרה עסקה בנושא זה. הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֨רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר ה' צְבָא֑-וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַֽהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי: [בנבואות מלאכי, תרי עשר, סדר כא פסוק מב ] חג הפסח הוא התחלת זמן הקציר, בזמן זה חלות כל מצוות הצדקה בגידולי הקרקע, לקט שכחה ופאה, ומצוות הפרשת תרומות ומעשרות. לכן, שבת חול המועד פסח היא זמן מתאים לעורר את העם לקיום מצוות אלו. חג סוכות הוא חג האסיף, חג סיום הכנסת היבול לבית, חג העומד בפתחה של תקופת החורף בה קשה לעניים לצאת ולחפש פרנסה. זהו המועד השני בו ראוי לשוב ולעורר את העם למצוות הצדקה וגמילות החסדים. באופן עקרוני וכחלק מתפיסת האחריות הקהילתית החברתית, עסקו בארץ ישראל רבות בחובות החברה והיחיד כלפי החלשים והמוחלשים בחברה. השיטה להבטיח את העיסוק הציבורי בכך היתה לקבוע את פתיחות הקריאה בתורה, את ראשי הסדרים, בפסוקים העוסקים בזאת. אחריות חברתית זו נלמדה בשלושה מישורים: 1. הדגשה שזו דרכו של הקב"ה, ולנו יש את החובה ללכת בדרכיו. וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו'. כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ. [משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות דעות, פרק א, הלכות ה-ו] ראשי הסדרים בסדרת ויצא מדגישים את חמלת ה' על החלשים. סדר כז פותח בפקידת לאה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה", סדר כח פותח בזכירת רחל: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים", וסדר כט פותח בהבטחה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ". ערך זה מודגש גם בסדר ו בבראשית הפותח בזכירת ה' את נח בזמן המבול: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה". ראוי להשוות בין שתי הזכירות. נח זכה להיזכר רק בצירוף החיה והבהמה שהיו אתו. וכן אנשי נינווה, כמו שמפורש בפסוק האחרון ביונה "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה". רחל זכתה להיפקד ללא תלות באחרים ובזכות תפילתה. בהדגשת רחמי ה' על ברואיו נפתח גם סדר יא בירמיה "שִירוּ לַה' הַלְלוּ אֶת ה' כִי הִצִיל אֶת נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַד מְרֵעִים", וראש סדר יא בשמואל "וַיֹאמֶר דָוִד ה' אֲשֶר הִצִלַנִי מִיַד הָאֲרִי וּמִיַד הַדֹב הוּא יַצִילֵנִי מִיַד הַפְלִשְתִי הַזֶה". ובתרי עשר ראש סדר יב "תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶֽׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם" 2. הדגשת החובה הציבורית לעשות צדקה ומשפט: אביא מספר דוגמות: סדר יד בדברים פותח בחובת החברה להקמת מערכות משפט צדק "שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ... וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק". בראש סדר ט במלכים זהו יעוד מלך ישראל "בְּאַֽהֲבַ֨ת ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְעֹלָ֔ם וַיְשִֽׂימְךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ לַֽעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה". [השווה לראש סדר טו בדברים: "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבֹתי"] בראש סדר ג בירמיה מבואר שזה הבסיס להצלת העם "אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ". בראש סדר ד בישעיה מבואר שזה יסוד מלכות בית דוד "לְםַ רְבֵּ֨ה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַֽעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת ה' צְבָא֖-וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת". וכך גם בראש סדר ז שם: "וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֨סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק". 3. עיסוק נרחב בחובות האישיות כלפי החלשים: האחריות הקהילתית אינה פוטרת את היחיד מחובתו לדאוג לרווחתו הכלכלית של רעהו. היא מודגשת בחמש מצוות שנבחרו להיות פתיחות סדרים, שנבחרו להיות הנושא המרכזי של לימוד התורה השבועי. סדר יז בשמות פותח באיסורי נְגִישָֹה ונשך בהלוואה "אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִֽהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ". סדר כ בויקרא פותח באיסור הונאת ממון: "וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַֽעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו". [פתיחת סדר זה היא באמצע עניין, דיני שנת היובל, וגם שם בחרו חז"ל להדגיש את העניין שנראה להם החשוב מכל.] סדר כא שם פותח במצווה להחזיק ידו של מי שנחלש "וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ". סדר יג בדברים פותח בחובת הלוואה לאביון " לֹא תְאַמֵץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". סדר כ בדברים עוסק במצוות שכחה "כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֖ה יִֽהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָֽרֶכְךָ֙ ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַֽעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ" ובסדר ג בתרי עשר: "זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־ה' עַד־יָב֕וֹא וְיוֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם": בשני אירועי משבר קיצוניים, מות שאול ויהונתן ומעשה פילגש בגבעה, מצוין ערך זה. גם בשיא חשכת חטאו של שבט בנימין היה צדיק בגבעה שהכניס אורחים. סדר יג בספר שופטים פותח: "וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֤ישׁ הַזָּקֵן֙ שָׁל֣וֹם לָ֔ךְ רַ֥ק כָּל־מַחְסֽוֹרְךָ֖ עָלָ֑י רַ֥ק בָּֽרְח֖וֹב אַל־תָּלַֽן". סדר יט בשמואל פותח ומדגיש שגם מי שעסקה באיסור שעונשו מיתה בידי אדם, אשת בעלת האוב, ריחמה על שאול: "וְלָֽאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת: וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵֽי־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ". בשני ראשי סדרים מדגיש יחזקאל שזו דרך הצדיק. בסדר י הוא עוסק בצדיק מעיקרו: "בְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַֽעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם ה' אל' ". חוקי ה' מתוארים שם: וְאִ֖ישׁ כִּֽי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה: ...וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹֽלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד: בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ: בראש סדר כ הוא מדבר על רשע החוזר בתשובה: "כָּל־חַטֹּאתָו֙ [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶֽה:". וכיצד הוא חוזר בתשובה: וּבְאָמְרִ֥י לָֽרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה: חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת: סדר ו שבירמיה פותח בפסוק: "כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י ה' עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־ה'". וכך כתב הרב יהודה אייזנברג: כאשר חיפש רמב"ם פסוק לסיים בו את הספר מורה נבוכים, חיפש פסוק שיבטא את הדרישה לשלמות האדם. פסוק שימצה במשפט אחד את כל מה שרמב"ם הטיף לו במורה נבוכים, שיתאר תמצית האדם במשפט אחד... ומה אומר ירמיהו? אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל העשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי. לא החכמה ותכונות הנפש הטובות הן סיבה לאדם להתהלל בהן, לא הגבורה, ובוודאי לא העושר. בדבר אחד ראוי לו לאדם להתהלל: השכל וידוע אותי. ובלשונו של רמב"ם: "השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות, שהיא החכמה האמיתית." תכלית האדם, מסביר רמב"ם את דבריו של ירמיהו, היא להכיר את הא-להים, להבחין בכך שהוא משגיח על הברואים ומנהל את העולם, ולאור הבנה זו ללכת בדרכים שקבע לנו: לעשות חסד, צדקה ומשפט. [הרב יהודה איזנברג. שיחות בספר ירמיהו. באתר דעת.] זוהי, אם כן, המטרה של קביעת פרשת "עשר תעשר" בשבתות חול המועד פסח וסוכות. קביעת הדיון הציבורי במצוות גמילות החסדים בקהילה. ראשי הסדרים מהתורה ומהנ"ך שהבאנו נלמדו על פי סדר הקריאה והלימוד הרב-שנתיים. הקריאה בחגים נקבעה, על מנת לוודא את העיסוק הקהילתי "עובר לעשייתו", בתחילת הזמנים בהם יש צורך במאמץ קהילתי מיוחד ומרוכז. רבי יניי מחדש היבט נוסף בקשר שבין הקב"ה ועם ישראל. הוא פותח בקבלת הדין על חורבן הבית וייסורי השיעבוד מַעֲשֵּר לֹא עִישַּרְנוּ / תְּרוּמָה לֹא תָרַמְנוּ / פִּדְיוֹן לֹא פָדִינוּ / עָנִי לֹא חָנַנּוּ וְטוֹבָה חָסַרְנוּ / וְלָרָעָה הָומְסַרְנוּ / מָנַעְנוּ טוֹב וְנִמְנַע כָּל טוֹב מִמֶּינּוּ ואז הוא מתפלל לגאולה ומדמה את עם ישראל למעשרו של הקב"ה: רַחוּם וְחַנוּן זְכוֹר כִּי אֲנַחְנוּ עַמָּךְ / חֶבֶל נַחֲלָתָךְ / מַעֲשַר תְּבוּאָתָךְ ואוסיף הערה חשובה: בכל פעלי למען החזרה ללימוד כפי הסדר שערכו לנו חכמי ישראל הקדמונים מטרתי היא אחת, לעורר את הנושא בתקווה שיותר ויותר יהודים יתחילו לעיין גם בזוית ראיה זו של התנ"ך. אין בכוונתי, חס ושלום, להרבות מחלוקות בישראל. יש לנו די והותר מהן. אחרי שנקבע מחזור הקריאה בכל ישראל כפי מנהג חכמי ישראל שבבל, אסור לחזור ולהתפצל שוב. אבל, אין כל סיבה שנמשיך ללמוד את התנ"ך בעיצוב הפרקים שהם נטע זר בתוכנו. חג כשר ושמח, בצלאל אריאל מנהל ממ"ד ת"ת "אור לציון", כוכב יעקב ועוסק בהעלאת המודעות ללימוד התנ"ך לפי החלוקה היהודית לסדרים קבצי פרשת שבוע ועוד מתפרסמים בקבוצת גוגל "שיבה לבצרון": https://groups.google.com/group/sdarim הארות ודיון בנושא זה, בבלוג "שיבה לבצרון": http://sdarim.blogspot.co.il כתובת הדוא"ל שלי: beariel@gmail.com היה שותף, העבר מידע זה למי שעשוי לגלות בו עניין. תודה.